הבאר
הבאר העתיקה בפאתי גבעת עדה (דרך רגבים) משויכת לתקופה הביזנטית.
האיכרים הראשונים שהגיעו למושבה קיבלו אישור לגדל רק פלחה היות ולא היו מים. את מי השתייה הם שאבו מהבאר עם דלי וחבל ומילאו חביות שהיו על עגלה רתומה לחמור או פרד . החביות היו מכוסות בבד. בחורף היה מאוד קשה להגיע למקום עקב בוץ טובעני שהיה במקום ובקיץ הייתה מצוקת מים קשה שבקושי הספיקה למי שתייה לאיכרים ולבעלי החיים.
האיכרים סידרו ביניהם תורנות סביב הבאר כדי להגן עליה ועל השואבים בנו מעליה מבנה בטון (ביצרון) ועטפו אותו בשקי חול כעמדות הגנה. בשנת 1906 הגיע לבאר משאבה שעבדה שעתיים ביום , שאבה מים שהועברו בשנות העשרים בצינורות למגדל המים אשר במושבה.
בשנות ה40 ולאחר שהאיכרים תרמו חלק מאדמותיהם חוברה המושבה לצנרת של מקורות. בפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 30/11/1949 נרשם כי במושבה חגגו את החיבור למים במילים אלו :" אדמות המישור הפכו למשטח ירוק , ממטרות משקות את השדות והכול טבול בירק.
בשנת 2000 שופצה הבאר ע"י המועצה המקומית , קרן קיימת לישראל והמועצה לשימור אתרים , ניטע סביבה גן שבעת המינים והיא הפכה לאתר ביקור ובילוי אהוב על תושבי המושבה.