רחוב הזית
ברחוב זה שנקרא ע"ש עצי הזית הרבים והעתיקים הנטועים לאורכו , החלה ב – 10/7/1938 , שנת תרצ"ח , בשעה שבע ורבע בערב , ההתקפה הגדולה על גבעת עדה.
עד היום מסמל רח' הזית את היום הנורא ההוא . ברחוב המחבר בין דרך רגבים לרחוב ח"י ניתן לראות גם היום את בית מרגלית , בית גולדברג ועץ הלימון הנמצא בחצר.
בבית הלפרין אשר בקצה הרחוב קיימים עדיין החורים בקיר מכדורי הפורעים.
"השעה היא שבע ורבע בערב , נעמי גולדברג , התאומות עכסה ואבישג בנות השמונה והבן הקטן בני בן הארבע סיימו את ארוחת הערב והתכוננו לצאת לכיוון בית העם שהיה מקום התכנסות בעת התקפה. את המושבה תקפו מכל הכיוונים כ100 פורעים .
כך החלה ההתקפה הגדולה על גבעת עדה. הפורעים הגיעו לחצר גולדברג מאחור וירו דרך חלון המטבח על נעמי . נעמי שהתבוססה בדמה , הגנה כלביאה על התאומות , עכסה ואבישג .הבן הקטן בני הצליח לברוח והסתתר מתחת לעץ הלימון אשר בחצר. עכסה ואבישג נחטפו ע"י הפורעים שהושיבו אותן על מעקה המרפסת והשתמשו בהן כחומת מגן אנושית מפני הנוטרים שהחלו להילחם.
התאומות הצליחו לקפוץ ולהימלט , נעמי האם נרצחה .בקרב נהרג גם שמעון מרגלית ז"ל , מפקד המושבה ובן משפחתה של נעמי בעת שרץ להגן על משפחתו".
ברחוב זה נבנה ב1924/5 מגדל המים ובבית מולו התגורר בעבר המשורר מתתיהו אריאלי ז"ל שכתב את השיר המפורסם "כובע של קש" ואת השיר "אין מים בגבעת עדה".