ד"ר אורית מוסינזון – לאופר
13.6.2020 – 26.4.1975
ד"ר אורית מוסינזון – לאופר, בתם של רות ואילון, נולדה ב- 26.4.1975 ברמת השרון, אחות צעירה לד"ר דוד מוסינזון ורונן מוסינזון.
היא בוגרת בתי הספר "גולן", "עלומים" ותיכון "רוטברג" במגמת פיזיקה.
בגיל 16 החלה לכתוב בעיתון הנוער "ראש 1", ואת עבודת הגמר במגמה לפיזיקה עשתה במכון וולקני. חבריה מספרים שהיתה הישגית מאוד, ויחד עם זאת חברותית, תומכת ומחבקת, ותמיד דואגת לכולם סביבה.
את התואר הראשון והשני במנהל עסקים עשתה באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר- שבע, ואת הדוקטורט עשתה בקליפורניה. המחקר שלה עסק בשיווק באינטרנט ובמיתוג.
ב־2006 היתה ממייסדי הסטארט־אפ Wix, שפיתח פלטפורמה לבניית אתרי אינטרנט ללא עלות וללא צורך בידע קודם, חברה שנסחרת כיום בנאסד"ק.
ב־2013 יזמה והקימה את חברת הסטארט־אפ GetYou, שהציעה פלטפורמה חברתית המאפשרת למשתמשים להבין כיצד הם נתפסים בעיני אחרים. אורית הסבירה, כי רצתה לשבור את הסטריאוטיפים ואת הדעות הקדומות באמצעות תיקון שיפוטיות ורושם ראשוני שאינו נכון.
במהלך השנים הרצתה, השקיעה והיתה שותפה בקרנות הון סיכון, עזרה להקים מספר רב של חברות בארץ והיתה מקושרת לגורמים בתחום בכל רחבי העולם. עמיתיה מספרים, כי למרות עיסוקיה הרבים, תמיד עזרה ומצאה זמן לכולם, בייחוד ליזמים צעירים ובעיקר ליזמיות צעירות.
אורית התנדבה בעמותת "אור מנחם"- עמותה המסייעת לילדים חולים ובני משפחותיהם. במשך עשור היתה מקפידה להגיע, בכל שבוע, למחלקה האונקולוגית לילדים בבית החולים "שיבא". היא שיחקה עם הילדים, האכילה, טיילה, לימדה ושמרה איתם ועם משפחותיהם על קשר הדוק.
ב- 2015 הכירה אורית את אור לאופר, ד"ר במדעי המחשב, יליד המושבה בנימינה. הם נפגשו בערב פתוח על סטארט־אפים. הוא הרצה על סייבר, והיא הרצתה על ההבדל שבין חלום למציאות בעולם הסטארט־אפ הישראלי. מהר מאוד עברו להתגורר יחד, וב- 2016 התחתנו.
כעבור שנה נולד בנם אורי. אור מספר, כי כאשר אורית הסתכלה על הילד בפעם הראשונה, היא אמרה: אתה האור שלנו בעולם.
המשפחה עברה לבית ילדותו של אור בבנימינה. אורית אהבה את השקט של המושבה, והתחברה מאוד למקום.
בשנים האחרונות לחייה, לקחה אורית חלק בפעילות עמותת "שלובות"- חיבור חדש לחיים, בנימינה. העמותה תומכת ומלווה נשים המתמודדות עם מחלת הסרטן.
לאחר מאבק ממושך וקשה במחלת הסרטן, אורית נפטרה ב- 13.6.2020, כ"א סיון, תש"פ, ונטמנה בבית העלמין בבנימינה.
פרפר לא יכול לראות | מילים: ברק פלדמן
פַּרְפַּר לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַצְּבָעִים שֶׁלּוֹ
הוּא מַבִּיט תָּמִיד עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר
נִפְעָם מֵהַכָּחֹל שֶׁל הַשָּׁמַיִם
מאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹהֵק וְהַמְּסַנְוֵר
הוּא נִדְהָם מֵהַגִּוּוּן הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל הַפְּרָחִים
מֵהַיָּרֹק הַמִּשְׁתַּנֶּה בְּכָל עָלֶה
הוּא בָּטוּחַ שֶׁהַכֹּל כָּל כָּךְ מַדְהִים
הוּא לֹא מֵבִין לְרֶגַע שֶׁגַּם הוּא כָּזֶה
פַּרְפַּר לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַצְּבָעִים שֶׁלּוֹ
הוּא מִסְתַּכֵּל קָדִימָה כָּל הַזְּמַן
הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הַחֲרָקִים שֶׁיֵּשׁ מוּלוֹ
וּבָטוּחַ שֶׁגַּם הוּא נִרְאֶה כְּמוֹתָם
הוּא חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ כַּמָּה הוּא קָטָן וְלֹא חָשׁוּב
מוּל הָאֹפֶק הֶעָצוּם וְהַגָּדוֹל
פַּרְפַּר לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַצְּבָעִים שֶׁלּוֹ
לַמְרוֹת שֶׁכָּל שְׁאַר הָעוֹלָם יָכוֹל
אורית אהבה פרפרים. היא היתה אישה יוצאת דופן, שתמיד ראתה את הטוב שיש בכל אדם שפגשה. הנתינה והעזרה לזולת היו נר לרגליה, עד יומה האחרון. בצניעותה, לא עשתה עניין מהצבעים המרשימים שלה, אבל כולנו עדיין נפעמים מהם.
לעד תהיי בליבנו.
*צילום: רמי זרנגר / צילום משפחתי